מי מאיתנו לא מותח על עצמו ביקורת מפעם לפעם? מי מאיתנו לא מתנסה בשיפוט עצמי ובביקורת עצמית? מי מאיתנו לא מדבר אל עצמו במילים קשות, נוקבות, זועמות? אנחנו המבקרים הקשוחים ביותר של עצמנו, ואנחנו עושים את זה לעיתים קרובות, קרובות מדי.
יודעים מה? זאת לא אשמתנו. כך לימדה אותנו המציאות של חיינו; כך לימדו אותנו הורינו; כך לימדו אותנו המחנכים שלנו; כך לימדה אותנו הסביבה שבה גדלנו; כך מלמדים אותנו בכל יום בעבודה, בלימודים, בחברה. איך אפשר להימנע מהרגל כל כך מושרש כמו ביקורת עצמית? קשה מאוד לעשות את זה. קשה, אבל אפשרי ונחוץ.
למה אנחנו מבקרים את עצמנו?
המהות האמיתית שלנו איננה זקוקה לביקורת עצמית. היא אוהבת, חומלת, תומכת ומטפחת; היא חפצה בהצלחתנו ושמחה בה; היא כואבת את כישלוננו, אך איננה מגנה אותו; היא רוצה את הטוב ביותר בשבילנו ומנסה בכל כוחה להראות לנו את הדרך הנכונה, המתאימה והמדויקת ביותר בשבילנו. אם נתבונן עמוק לתוך עצמנו נזהה אותה, נכיר בה ונעריך אותה; אם ניתן לה להוביל אותנו, לא נצטרך עוד לבקר את עצמנו ולא נחווה עוד את החוויה הקשה של הביקורת העצמית.
הבעיה היא שרובנו לא יודעים איך לעשות את זה. ביקורת עצמית לא נובעת מהמהות האמיתית שלנו. היא אחד הכלים של האגו שלנו. כן, יש לנו אגו, ואנחנו מכירים אותו היטב. האגו שלנו הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו.
אנחנו משתמשים בו כדי לנווט במסלול החיים, להתגבר על מכשולים, להתמודד עם קשיים ולהצליח. לאגו יש מושג מוגדר להצלחה, ומושג זה איננו בהכרח זהה למושגי ההצלחה של המהות האמיתית שלנו. וכשאנחנו חווים קשיים, מהמורות, מכשולים וכישלונות, אנחנו חשים בזעמו. הזעם של האגו הוא הביקורת העצמית, והיא אף פעם לא מרגישה טוב.
אפשר לשלוט בביקורת העצמית?
כן. אפשר לשלוט בה כפי שאפשר לשלוט באגו. ביקורת עצמית היא דרכו של האגו להפנות אצבע מאשימה כלפינו. היא פוגעת בערך העצמי שלנו, בתחושת היכולת והמסוגלות שלנו ומפריעה לנו להתמודד בצורה בריאה עם מכשולים, קשיים וכישלונות. כן, גם מכשולים, קשיים וכישלונות הם חלק מהחיים, ואנחנו יודעים זאת היטב. אין שום סיבה שלא נקבל אותם כפי שהם ולא נעריך אותם. הם תורמים לצמיחה שלנו, להתפתחות שלנו ולתהליך הלימוד הבלתי פוסק שלנו.
כשאנחנו מתנהלים עם ביקורת עצמית אנחנו פוגעים בעצמנו, מפריעים להתפתחות הטבעית שלנו ומעכבים אותה. יתרה מזו, כשאנחנו מתנהלים עם ביקורת עצמית, אנחנו לא מהססים להפנות את חיצי הביקורת שלנו גם כלפי אחרים ולבקר גם אותם על המכשולים, הקשיים והכישלונות שהם פוגשים בדרך. ומיותר לציין שלא כך מנהלים חיים בריאים ושלווים, ולא כך בונים חברה בריאה ומאושרת.
למה אנחנו מבקרים אחרים?
אנחנו מבקרים אחרים כי התרגלנו לכך. כי כך הרגילה אותנו הסביבה שבה גדלנו ושבה אנחנו חיים; כי אנחנו רגילים לעשות את זה. ביקורת חיצונית – בין שאנחנו מבקרים אחרים ובין שאחרים מבקרים אותנו – היא הדרך שלנו ושל אחרים להתמודד עם קשיים פנימיים שאחרים משקפים.
כשאנחנו מבקרים את הזולת, אנחנו רואים בזולת משהו שטרם הבנו איך להתמודד איתו בעצמנו; כשאחרים מבקרים אותנו, הם עושים זאת כי אנחנו משקפים להם משהו שהם טרם הבינו איך להתמודד איתו בעצמם. זאת לולאה מתמשכת שאין לה התחלה ואין לה סוף, והיא לא בריאה לאף אחד וודאי שלא למערכות הקשרים שלנו ולחברה שלנו.
איך אפשר לצאת ממעגל הביקורת העצמית?
ראשית, כדאי להבין מה מניע את הביקורת העצמית – מאיפה היא מגיעה, ולמה. שנית, כדאי לקבל החלטה מודעת להפסיק עם הביקורת העצמית וגם עם הביקורת החיצונית. זה תהליך למידה, והוא לא פשוט. אך הוא אפשרי לחלוטין והכרחי בדרך להחלמה רגשית וחיוני לניהול חיים בריאים, שלווים ומאושרים. רוצים לצאת ממעגל הביקורת העצמית? בואו נלמד איך לעשות את זה יחד.
המרחב הבטוח של הקליניקה יאפשר לכם להבין את עצמכם, להכיר את עצמכם, לבחון את המניעים שלכם ואת הסיבות לביקורת העצמית שלכם וללמוד איך להפסיק, איך לנהל חיים נטולי ביקורת עצמית, ואיך להחליף את הביקורת העצמית בחמלה עצמית, תמיכה בעצמנו ותמיכה באחרים.
